ברכו בתרא

הרבה שואלים אותי מדוע אנחנו מקפידים בבית הכנסת שלנו שלא יאמר מי שאיחר ברכו לאחר התפלה הרי יש לו חיוב ובכל הבתי כנסת נוהגים לומר ברכו לאחר התפלה עבוד המאחרים אז למה אנחנו מתעקשים על זה? במיוחד לאור מה שכתב ביוסף אומץ רפ"ו בשם הזוהר וז"ל צריך לשמוע ברכו בי' כדי שתשרה בו הנשמה ע"י שעונה ברוך ה' המבורך לעולם ועד עכ"ל

והנה ראיתי במקומות שונות ארבעה מנהגים בזה יש שאומרים ברכו בתרא לאחר כל שחרית וערבית באופן קבוע כדי להוציא מאחרים אם היו כאלה, יש שבשני וחמישי שחרית לא אומרים כיון שאם מישהו איחר בטח שמע כבר מעולה לתורה, יש שאומרים ברכו בתרא רק כשבפועל יש מי שאיחר ורוצה לצאת בזה, ויש מנהג אשכנז שאומרים רק בשחרית ורק אם מישהו יוצא בזה ומברך אחרי כן ברכת יוצר (והמאחר או חיוב אומר בקול רם ישתבח קדיש וברכו לפני תחילת חזרת הש"ץ)

ועתה נראה מקורות המנהגים השונים וננסה להבין אם באמת יש לנו להקפיד בזה שלא יאמרו ברכו בתרא בערבית ע"פ מנהג אשכנז.

הטור באורח חיים סימן סט כתב וז"ל תנן בפרק הקורא את המגילה עומד אין פורסין על שמע בפחות מעשרה פירוש אותם שבאו לבה"מ אחר שקראו הצבור שמע אומר קדיש וברכו וברכה ראשונה יוצר אור ולא יותר ופורסין לשון חתיכה כמו פרוסה שאין אומרים אלא קצת ממנה ויש שמוסיפין עוד לאחר שיסיימו ברכה ראשונה לומר אבות וגבורות ואומר קדושה ואתה קדוש וקאמר שלא יעשו זה בפחות מעשרה והיה אומר ר"ת שצריך שיהיו שבעה שלא שמעו קדיש וברכו ואז יאמר אף על פי שהאחרים שמעו ותלמידי רש"י כתבו בשמו שאפי' בשביל אחד שלא שמע קדיש וברכו פורסין על שמע ואפי' אותו שכבר שמע יכול לחזור ולפרוס בשביל האחד שלא שמע הכי איתמר נמי במס' סופרים במקום שיש ט' או י' ששמעו קדיש וברכו ועמד אחד שלא שמע בין אלו ששמעו ואמר קדיש וברכו וענו אלו אחריו יצא ידי חובתו ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל עכ"ל

ובבית יוסף אורח חיים שם ז"ל  וכתב רבינו הגדול מהרי"א ז"ל שכך נהגו העולם לעשות אבל יש להזהר שלא יאמר ברכו אם לא יהיה שם אפילו יחיד שרוצה לברך על שמע ע"כ כלומר שאם לא כן יהיו נראים כאילו הם כופרים חס ושלום ששליח ציבור אומר להם ברכו ואין בהם גם אחד שיברך.

והדרכי משה הקשה עליו וז"ל ואיני יודע טעם לדבריו שיהיו נראים ככופרים אף בלא ברכת יוצר אור שהרי כבר ענו על ברכו ברוך ה' המבורך לעולם ועד הרי שעשו מה שאמר להם. וראייה דסגי בהכי מברכת התורה שהעולה אומר ברכו את ה' המבורך והעם עונין אחריו מה שעונין אחר ברכו וסגי בהכי וכן המנהג בינינו שאין הפורס על שמע אומר רק קדיש וברכו ועונין אחריו ברוך ה' המבורך לעולם ועד ואח"כ כל יחיד מברך הברכות וק"ש לעצמו.

והשיב הדרישה שם באות א ותמיהתו לכאורה אינה תמיה דאף שאמרו ברוך ה' המבורך לא סגי בהכי וראיה מברכת המזון שאף שכבר הפסיק אחד לשנים וענה אחריהם ברוך שאכלנו משלו כו' מכל מקום אינו רשאי לאכול עד שישמע כל ברכת הזן כמו שכתב רבינו לקמן סימן ר' אף על גב דאין ברכה זו מיקרי ברכת הזימון וכל יחיד אומר אותו כמו שכתבתי שם (פרישה אות א) לדעת התוספות (ברכות מו. ד"ה עד) והרא"ש (פ"ז סי' יב) דקיימא לן כותייהו. וראייתו מברכת התורה אינה ראיה דעיקר השבח הוא מה שהעולה חוזר ואומר בא"י אמ"ה אשר בחר כו' ואשר נתן לנו כו' שנתקנה בעשרה והשומע כעונה[1]

מלבד כל זאת יש עוד יש דיון אם יש אפשרות לפרוס על שמע בערבית כמו בשחרית או לא וז"ל הרמ"א אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן סט, יש אומרים שפורסין בק"ש של ערבית כמו בשחרית (כל בו וב"י בשם הר"ן), ולא נהגו כן משום דליכא קדיש קודם ברכו של ערבית.

וביאר המשנה ברורה ס"ק ז' וז"ל ומשום ברכו לחודיה לא קפדינן כ"כ ואף על גב דבקצת מקומות אומרים ג' פסוקים וקדיש קודם ברכו בערבית זהו רק מנהג בעלמא ולא קפדינן בהאי קדיש משא"כ קדיש שאחר ישתבח שחרית שהוא מנהג קדמונים קפדינן טפי. עכ"ל

וע"כ אין לנו שום טעם להקל למאחרים לומר ברכו בתרא בערבית שיש בזה חשש שנראים ככופרים ובמיוחד שגם לדעת הרמ"א שאין בזה בעיה כיון שעונים ברוך השם המבורך לעולם ועד, עדיין לא נהגו לומר למאחרים בערבית כיון שאין קדיש. וכפסק הרמ"א והמ"ב שאין אומרים.