הרב יונה מיכאל אייכנראנד שליט"א
רבינו
בעל הטורים מביא אחרי דין ק"ש של רבי יהודה ברכה זו (טור אורח חיים ס'
מ"ו, הוספתי הניקוד):
אַתָּה הוּא עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם
וְאַתָּה הוּא מִשֶּׁנִּבְרָא הָעוֹלָם אַתָּה הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאַתָּה הוּא
לָעוֹלָם הַבָּא קַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ עַל מַקְדִּישֵׁי שְׁמֶֽךָ וְקַדֵּשׁ אֶת
שִׁמְךָ בְעוֹלָמָךְ וּבִישׁוּעָתָךְ
תָּרִים וְתַגְבִּֽיהַּ קַרְנֵֽנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְֹיָ
מְקַדֵּשׁ שִׁמְךָ בָּרַבִּים. ונתקנה על פי הירושלמי.
ואינה פותחת בברוך שאינה אלא ברכת הודאה. (ע"כ)
בבית
יוסף כתוב: שכך כתבו התוספות (פסחים ק"ד, ב ד"ה כל, ברכות מו, א
ד"ה כל) ונראה מדבריהם שמזכיר בה שם בחתימה. אבל בסדר תפילות של כל השנה,
הרמב"ם לא הזכיר בה שם.
בבית
חדש מסביר היטיב ענין סמיכות ברכה זו עם ק"ש שאנו אומרים ה' אחד, וכותב:
'חדשים
מקרוב באו להגיה סידורים… שכן הוא בסידור הספרדים, אנו אין לנו אלא סדור
קדמונינו הצרפתים והאשכנזים…'
הב"ח
הביא גם כן התוספות והרמב"ם לענין החתימה בשם וכותב:
'ונראה
דהרמב"ם ס"ל דכיון שלא הוזכרה ברכה זו בתלמוד בבלי אין לה דין ברכה אלא
יאמרוה בלא שם ומלכות'. עיין שם.
מובן
מדברים האלה שהטור והתוספות וסדורי קדמונינו סוברים שיש לסמוך על הירושלמי בזה אף
שלא נזכר בתלמוד בבלי.
נראה
לציין קודם כל מקום ברכה זו בירושלמי (א), ואחר כך נוכיח שאין מקורה מתנא דבי
אליהו (ב), ונציין עוד פוסקים שהביאו ברכה
זו בהזכרת שם השם (ג) ודעת הרמב"ם והאר"י ז"ל (ד), ומן הראוי
שנכתוב פירושים על ברכה זו (ה), ונסיים בקושיית הט"ז (ו).
(א)
תלמוד הירושלמי
הירושלמי
שהביא רבינו בעל הטורים הוא בברכות פרק א' הל' ב' (סד.) אלא שלפנינו חסר הוא,
ומתחיל כך:
'כתוב
אחד אומר "תמיד עיני ה' אלהיך בה" וכתוב אחד
"המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו" (תהילים קד, לב). הא כיצד יתקיימו
שני כתובין הללו? בשעה שישראל עושין רצונו של מקום ומוציאין מעשרותיהן כתיקונן
תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה ואינה ניזוקת כלום. בשעה שאין
ישראל עושין רצונו של מקום ואינן מוציאין מעשרותיהן כתיקונן – המביט לארץ ותרעד.
אמר ליה בני, חייך כך היא סברא דמילתא, אבל כך עיקרו של דבר: (אלא) בשעה
שהקב"ה מביט בבתי תיטריות ובבתי קרקסיות יושבות בטח ושאנן ושלוה ובית מקדשו
חרב הוא אפילון לעולמו להחריבו. הה"ד שאוג ישאג על נוהו. בשביל נויהו'.
(ע"כ).
בהשמטות
הירושלמי כתוב שהראבי"ה כתב את המשך: באבי העזרי
(ס' קמ"ו) בשם הירושלמי:
וברכה
מקדש שמך ברבים <לא מצאתי לה סמך> כלל ואינה מן החשבון, אך בירושלמי גרסינן:
'בשעה שהקב"ה רואה בתי טרטיאות ובתי קרקסיאות יושבים בטח מבקש להחריב
עולמו, וכיון שישראל נכנסין שחרית וערבית לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומיחדים שמו
ואומרים שמע ישראל ה' וגו' מתקבצין כל מלאכי השרת אצל הקב"ה ואומרים לפניו:
אתה הוא עד שלא נברא העולם ואתה הוא משנברא העולם אתה הוא בעולם הזה ואתה לעולם
הבא קדש את שמך על מקדישי שמך בא"י מקדש את שמך ברבים. מיד נוחה דעתו
הה"ד "ואתה קדוש יושב תהילות ישראל", שמיושב דעתו בשביל תהילות
ישראל.
וגבי
ברכות יש מן הברכות שאין בהן מלכות לא בתחילה ולא בסוף כגון בא"י גומל חסדים
טובים. וטעם ברור לא נודע לי. (עכ"ל).
וכן
הוא בילקוט שמעוני פר' ואתחנן. (סימן תתל"ו) בשם ירושלמי פרק הרואה:
אליהו
ז"ל שאל את ר' נהוראי מפני מה זועות באות לעולם?
אמר לו כתוב אחד אומר "תמיד עיני ה' אלהיך בה", וכתוב אחד אומר
"המביט לארץ ותרעד", כאן בזמן שישראל עושין וכו' כאן בזמן שאין ישראל
עושין רצונו של מקום הזועות באות לעולם. א"ל חייך מסתברא מילתא, אלא כך הוא
עיקרו של דבר, בשעה שהקב"ה מביט בעולמו ורואה בתי טרטיאות ובתי קרקסיאות
יושבים בטח ושאנן ושלוים, ובית מקדשו חרב, הוא מסתכל (במפלון) [באפיליון =השחתה
בלשון יווני] עולמו להחריבו, כיון שישראל נכנסים שחרית לבתי כנסיות ולבתי מדרשות
ומיחדין שמו ואומרים שמע ישראל ה' וגו' [אלהינו ה' אחד], מתקבצין כל מלאכי השרת
אצל הקב"ה ואמרים לפניו: אתה הוא עד שלא נברא העולם אתה הוא משנברא העולם אתה
הוא בעולם הזה ואתה הוא לעולם הבא קדש את שמך על מקדישי שמך, מיד נוחה דעתו של
הקב"ה ואינו מחריב עולמו ומיושב דעתו בשביל ישראל, הדא הוא דכתיב "ואתה
קדוש יושב תהלות ישראל" שמיישב דעתו בשביל תהלות ישראל. ומנין שהקב"ה
מזעזע עולמו בשביל חורבן בית המקדש שנאמר "ה' ממרון ישאג ממעון קדשו יתן קולו
שאג ישאג על נוהו". (ע"כ)
רואים
אנחנו שהמאמר יותר מושלם אלא שחסר בילקוט את החתימה. ויעויין בספר ראבי"ה
החדש שם שבכתב היד אין חתימה של הברכה, רק המהדיר הראשון הכניס אותה.
מכל
מקום יש לנו ב' עדים על החתימה וג' עדים על הירושלמי כמקור לברכה זו.
עוד
מצאתי בסידור חסדי אשכנז כי"מ גם כן עם ציון הירושלמי הזה (מכון הרב הרשלר
עמ' ט):
ופי'
'מקדש את שמך ברבים' בעת שתגאלינו כדכתיב "והתגדלתי והתקדשתי ונועדתי לעיני
גוים רבים". והוא הולך ומפרש' אתה הוא ה' אלהים בשמים'.
ויסוד
אלו הברכות מפרק הרואה ירושלמי דא[יתא] התם כיון שישראל נכנסים שחרית לבתי כנסיות
ולבתי מדרשות ומיחדין שמו ואומרים שמע ישראל ה'
אלהינו ה' אחד, מתקבצין כל מלאכי השרת אצל הקב"ה ואמרים לפניו: אתה
הוא עד שלא נברא וכו'. שבשעת השמד שגזרו מלכות הרשעה שלא לומר קרית שמע בעונתו,
ותיקנו לאומרו שלא בעונתו ברמז, וכן בערבית פסוקים שהן קבלת מלכות כעין ה' אחד,
וברכת יראו עינינו נתקנה בשעת השמד, ומאז לא עמד בית דין וביטל, והוסיפום על
הברכות, כדאמר בתקיעות דראש השנה (לב, ב תוס' שם) וכן נמי בירושלמי, ונראה כן.
(ע"כ).
הנה
גם המחבר הזה ז"ל ציין 'שיסוד הברכה מפרק הרואה ירושלמי' כמו שלשה הראשונים
הנ"ל. רואים אנחנו גם שנתקנה על פי חז"ל של אותו הדור בשעת השמד, ולא
נתבטלה.
(ב)
בתנא דבי אליהו
תנא
דבי אליהו (דפוס ראשון, שנ"ח) סוף פרק כא:
מכאן
אמרו. יהא אדם ירא שמים יראה גמורה על האמת ודובר אמת בלבבו. בכל יום ויום ישכים
ויאמר. רבון כל העולמים לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך. בעת ההיא
אביא אתכם ובעת קבצי אתכם כי אתן אתכם לשם ולתהילה בכל עמי הארץ בשובי את שבותיכם
לעיניכם אמר ה': (ע"כ)
רואים
שיש חיסרון משמעותי אחרי 'אנחנו מפילים תחנונינו לפניך'. ובספר זיקוקין דינורא דפ'
פרג שנת תל"ו המחבר נזהר מלשבש הספרים הציע תיקון – ע"פ הסידורים –
והשאיר נוסח הדפוס ראשון כנוסח ישן. אך דא עקא המדפיסים אחרים הדפיסו התיקון בלי
לציין נוסח הישן. לכן אין להוכיח מכאן שתנא דבי אליהו הוא מקור לַברכה.
תנא
דבי אליהו רבה – מהדורה איש שלום פרק יט מתוך כ"י
וינא:
…שנאמר
"לבך יהגה אימה [ישעיה לג, יח], מכאן אמרו, יהא אדם ירא שמים ומודה על האמת
ודובר אמת בלבבו. בכל יום ויום ישכים ויאמר רבון כל העולמים לא על צדקותינו אנחנו
מפילים תחנונינו לפניך וגו' ואומר בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם כי אתן אתכם
לשם ולתהילה בכל עמי הארץ בשובי את שבותיכם לעיניכם אמר ה'. סליק פרקא.
(ע"כ).
זאת
הוכחה שהתנא דבי אליהו היה בו חיסרון, כי אין כל קשר ברור בין האמירה של 'לא על
צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך' לפסוק 'בעת ההיא אביא אתכם'. אמנם לא כולם
ידעו מהנוסח הישן והביאו שהברכה נזכרת בתנא דבי אליהו זה.
(ג)
שאר פוסקים
רב
עמרם סימן ז' [ב"פ 'את', ובכתב יד א' ו"מ פעם א']:
אתה
הוא עד שלא נברא העולם ואתה הוא משנברא העולם. אתה הוא בעולם הזה ואתה הוא ל\
בעולם הבא. קדש שמך בעולמך וקדש את שמך על מקדישי שמך. ובישועתך תרום ותגביה
קרננו. ברוך המקדש שמך ברבים. (בא"י מקדש את שמו ברבים. כ"יא. ברוך אתה
ה' מקדש שמו ברבים. כ"ימ.)
רוקח
סימן שכ:
אלו
הן ק' ברכות. על נטילת ידים א'. אשר יצר ב'. המחזיר ג'. לשכבי בינה ד'. גוי ה'.
עבד ו'. אשה ז'. מגביה [שפלים] ח'. פוקח עורים ט'. מלביש י'. זוקף י"א. מתיר
י"ב. רקוע י"ג. מצעדי י"ד. כל צרכי ט"ו. אוזר ישראל בגבורה
י"ו. המעביר י"ז. גומל י"ח. מקדש שמך י"ט. לעסוק בדברי
כ'. הערב נא כ"א. אשר בחר כ"ב. ברוך שאמר כ"ג. ישתבח כ"ד.
…עיין שם המשך.
רואים
שמלבד שהברכה היא בשם השם ככל שאר הברכות, היא משלימה גם כן המנין של מאה ברכות.
ובפירושו
לסידור התפילה להרוקח (מכון הרב הרשלר עמ' כ"א):
בא"י
מקדש את שמך ברבים. כל דבר שבקדושה לא יהיה פחות מעשרה.
וכתיב "ברב עם הדרת מלך" (משלי יד, כח) ברוב בגמ' עשרה בני אדם. ובכאן
ד' קדושות קדש, מקדישי,וקדש,מקדש, וכן ד' קדושות באתה קדוש,
ושמך קדוש,וקדושים, הקדוש. כנגד ד' אלפים, ב' אלפים תוהו לא היה אז
קדושתו בעולם עד שבא אברהם אבינו, כדאמרינן בברשית רבה (פרק צח, ג).
המנהיג
הלכות תפילה (עמ' 6):
ואלו
הן מאה ברכות על פי סדר הגאונים ז"ל י"ח שלפני ברוך שאמר…זולתי המולך
בכבודו שהוסיפו אנשי מערב…זולתי המקדש שמך ברבים, והמפיל חבלי שינה…'
משמע
שיכול להשלים בה מאה ברכות, אף שלא חשבה בי"ח ברכות
השחר.
ראב"ן
בהלכות תפילה בחרוזים [בספר זכרון שיח תפילה עמ' ס"ז בהערה.] מקדש שמו ברבים
עולה למנין מאה ברכות והיא בהזכרה שם השם. עיין שם.
מחזור
וויטרי בסדר שחרית עמ' 61:
אתה
הוא אדון קודם שנברא העולם אתה הוא אדון משנברא
העולם…ובישועתך מלכנו תרום ותגביה קרננו. ב"א י'י מקדש את שמך ברבים.
סמ"ג
עשין כ"ז, ד"ה ברכת ההודאה
…והמעביר
שנה מעיני ע"כ הם י"ח ברכות. וגומל חסדים טובים. ומקדש שמך ברבים.
וברכת התורה. וברוך שאמר וישתבח.
הסמ"ג
מונה את ברכות השחר ומאה ברכות, וזאת היא משלימה את המנין. והובאו דברי הסמ"ג
בבית יוסף בסי' מ"ו. ואמנם בשולחן ערוך לא הביא כלום מברכה זו.
הסידורים
ישנים מזכירים ברכה זו עם הזכרת השם,ורשימת הסידורים ישנים ארוכה, לא עיינתי בגוף
הספרים רק ראיתי בסדר רב עמרם החדש (מכון ירושלים) בנספחים לסימן ז' כעשרה סידורים
ומחזורם המזכירים ברכה זו בשם. וכמה ראשונים נוספים הזכירו ברכה זו.
מן
האחרונים, הלבוש כותב (סימן מ"ו ס"ק ח'):
ואחר
כך יאמר 'אתה הוא' עד שלא נברא העולם וכו" עד 'ברוך אתה ה' מקדש את שמך ברבים'.
וברכה זו נתקנה כנגד דורות שגזרו בהן שמדות שלא לקרות קריאת שמע, והוצרכו לקרות
בסתר לכך מתחילת 'לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר וכו', כלומר אף אחר שנתבטל השמד
ורשאין לירא אותו בגלוי מכל מקום מזכירין שיהא כל אדם ירא שמים אף בסתר, כלומר
שיהא תוכו כברו (עיין לק' תכ"ג ג').
ומסיימים
מקדש [את] שמך ברבים, שנותנים תודה ושבח לשם יתב' שנתבטל גזרת השמד ורשאין אנו
לקדש שמו יתברך בגלוי ברבים, לכך אינה פותחת בברוך שאינה אלא ברכת הודאה (ע' סימן
ו' ג'):
ואחר
כך אומר 'אתה הוא ה' האלקים בשמים ממעל וכו" עד 'בשובי את
שבותיכם לעיניכם אמר ה". כי אלו הפסוקים כולם הן מעין ברכת קידוש הש"י
שמורין על קדושתו ועל יכולתו יתברך: (ע"כ).
מש"כ
לעיין בסימן ו הוא מפני שברכת ה' נשמה שנתת בי, גם כן היא הודאה בעלמא.
וכך
מבואר בתוס' ברכות דף מ"ו, ב ד"ה כל הברכות כולן פותחות בברוך:
…אלהי
נשמה אמאי אינה פותחת בברוך דאינה סמוכה לאשר יצר וכו' כגון אם לא בא מן הנקבים
דידיו טהורות אין צריך לברכת אשר יצר, וצריך לומר הואיל ואין בה אלא הודאה בעלמא
אינה פותחת בברוך, ומכל מקום חותמת בברוך הואיל וארוכה קצת. וכן נמי צריך לומר גבי
אתה הוא עד שלא נברא העולם וכו'…
בביאור
הגר"א סימן מ"ו ס"ס ט' ד"ה ונהגו
לסדר:
בטור
כתב: ובסידורי אשכנז כתוב אחר יהי רצון- רבון כל העולמים, והוא ע"פ מש"כ
התנא דבי אליהו (פרק כ"א הנ"ל) העטופים ברעב בראש כל חוצות, וכתב
בשיבולי הלקט (סימן ו) …ולכן אומרים גם כן אתה הוא ומקדש את שמך ברבים,
והוזכרה בתוס' ברכות מו' א' ופסחים קד' ב', וכתב הטור שנתקנה ע"פ
הירושלמי.
ובמעשה
רב אות י"א: דיוקים בנוסח בה"ש… בא"י המקדש
שמו ברבים.
(ד) דעת הרמב"ם והאר"י ז"ל
רמב"ם
סדר תפילות כל השנה (סוף ספר אהבה)
לפיכך
אנו חייבין להודות לך ולשבחך ולפארך וליתן שבח והודאה לשמך וחייבין אנו לומר לפניך
בכל יום ערב ובוקר שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד.
אשרנו
מה טוב חלקנו מה נעים גורלנו מה יפה ירושתנו אשרנו שאנו משכימין ומעריבין בכל יום
תמיד ערב ובוקר ואומרים: שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד.
אתה
הוא קודם שנברא העולם אתה הוא אחר שנברא העולם אתה הוא בעולם הזה ואתה הוא לעולם
הבא. אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון קדש שמך הגדול והקדוש בעולמך ובישועתך תרים
ותגביה קרננו ברוך מקדש את שמו ברבים.
אתה
הוא יי' לבדך אתה עשית את השמים ושמי השמים …
(עיין
מחקרי התפילה לר"ד גולדשמיד עמ' 193. וע"ע צילום כ"י הרמב"ם
מהד' אופק עמ' של"ה ובמבוא שם עמ' 78)
הנה,
הפוסקים לומדים שכוונת הרמב"ם לומר 'ברוך מקדש את שמו ברבים' בלי הזכרת השם.
כבר הזכרנו הב"י והב"ח, עיין גם בפרי חדש בסימן מ"ו ס"ק ח',
דכיון שלא הוזכרה ברכה זו בתלמוד בבלי אין לה דין ברכה אלא יאמרוה בלא שם.
וכן
לומדים לגבי מודים דרבנן, עיין בטור וב"י בסימן קכ"ז, דכיון שלא הוזכר
בחתימה בתלמוד בבלי אין לחתום, וכן לגבי בורא נפשות רבות, עיין בטור וב"י
בסימן ר"ז, דכיון שלא הוזכר בחתימה בתלמוד בבלי אין לחתום, וכן לגבי ברכת
המזון כשאדם טעה ולא הזכיר בה של ראש חודש שאומר: ברוך אשר נתן ר"ח לעמו
ישראל לזכרון, עיין בטור וב"י בסימן קפ"ח, דכיון שספק בתלמוד בבלי אם יש
לחתום, אף על פי שבתלמוד ירושלמי נזכרה
החתימה בשם בשלשה מקרים האלה, בכל ההלכות האלה הרמב"ם כתב שאין חתימה.
ולומדים
בדעתו, שיש מחלוקת בין הבבלי להירושלמי, ואנן נקטינן כהבבלי.
ובדעת
הרא"ש והטור ועוד פוסקים, בכל המקומות האלה, יש לומר שאין הבבלי חולק על
הירושלמי בברכות האלה, וסומכים על הירושלמי. עיין בשאר בירורים שכתבנו שכן דעת
הגר"א ובני אשכנז.
הנה,
נתן לומר אופן חדש בדעת הרמב"ם שכתב בתחילת נוסח התפילות לכל השנה: 'סדר
תפלות כל השנה נהגו העם לקרות בכל יום בשחר…' וכתב שם 'ברוך מקדש את שמו ברבים'.
הכוונה שהעם מברכים ברכה בהזכרת השם, ויסוד הברכה מכח המנהג, שכן מצאנו בגמרא
מגילה (כא, ב) שאחר קריאת המגילה במקום שנהגו לברך אחריה מברכין, כן הביא
הרמב"ם בהלכות מגילה (פ' א' הל' ג'): ומקום שנהגו לברך אחריה מברך בא"י
אמ"ה האל הרב את ריבנו … בא"י האל הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם האל
המושיע:
ולכן
כתב כאן תיבת 'ברוך', מה שאין כן לגבי בורא נפשות רבות, ולגבי מודים דרבנן, ולגבי
ברכת המזון למי ששכח יעלה ויבא בראש חודש, בכל אלה לא כתב חתימה כלל, וגם לא כתב
'ברוך חי העולמים' או 'ברוך אל ההודאות' שזו ההכרעה של הבית יוסף על פי רבינו יונה
בברכות (דף לב, א בדפי הרי"ף).
דעת
האר"י ז"ל: שער הכוונות דרוש נוסח התפילה דרוש א':
לעולם
יהא אדם ירא שמים בסתר כבגלוי עם כף. קדש שמך בעולמך על עם מקדשי שמך ובישועתך
מלכנו תרום ותגביה קרננו ותושיענו בקרוב למען שמך. ברוך המקדש שמו ברבים. אבינו
שבשמים חי וקיים עשה עמנו חסד…
ומה
שכתוב בסידורים הנדפסים היום 'לדעת הפוסקים והאריז"ל אין לחתום בשם', אין זה
כתוב יפה! רק פוסקים ספרדים כתבו זה והאר"י ז"ל. ולמה לכתוב כך בסידור
המתיימר לשמש הצבור הקדוש של האשכנזים (במובן הרחב). האם סדר של רב עמרם התוספות
הרוקח הרב"ן הטור הרגר"א והלבוש אינו טוב לנו?
ובסידור
צלותא דאברהם כתוב ביאור רחב על ברכה זו (ויעש אברהם עמ' ע"ט, פ') ולקראת
סופו הוא כותב:
תמיהני
על אותן מתפללים במדינה זו בוסח ספרד, שבכל דבר שיש מחלוקת הפוסקים, נוהגים
כאשכנזים ולא כב"י, כמו בשתי ברכות של תפילין וברכת הלל דראש חודש, וכן בהרבה
דברים, ובזה נוהגים כהספרדים נגד כל הפוסקים שכבר קבלנו עלינו לפסוק כמותם במדינות
אלו.
וברור
להלכה שאין לשנות בזה ממנהג אשכנז. וכמנהגו של זקני זצ"ל לחתום בשם. וכן הוא
בסידור המקובל בעל השערי גן עדן ז"ל (ראיתיו הוא סידור על פי האריז"ל של
רבי יעקב קופל) שסידר הכל על םי האריז"ל, מכל מקום כתב לחתום בשם. ומעיד אני
ששמעתי מפה קדוש מרן הקדוש מו"ר יחיאל מאיר זצ"ל האבד"ק גאסטנין,
שהתפלל ג"כ בנוסח ספרד סיים ברכה זו בשם. והש"ץ סיים ברכה זו בקיל וענה
אמן.
ומינה
לא תזוע, ואין בו חשש ברכה לבטלה כלל, כמו שביארנו…(ע"כ).
(ה)
לקט פירושים
פירוש
סידור התפילה לרבי אלעזר בר יהודה מוורמיזא
הרוקח (עמ' כ"א):
בברכה
זו ל"ז תיבות כנגד ל"ז ה' צבאות, ויש אומרים ל"ו תיבות כנגד
ל"ו מסכתות שיש להם גמרא ואף קדמו לעולם (סודות התפילה שם עמ' י"ט).
אתה
הוא עד שלא נברא העולם לפני כמה שנים, זהו לשון
הוי"ה לשון הויה שהיה והווה ויהיה.
ואתה
הוא משנברא העולם. אתה הוא בעולם הזה זהו לשון אלהינו,
משנברא העולם. ולעולמי עולמים.
<בסידור
הרב הירץ ש"ץ משנת ש"כ הלשון
מתוקן יותר: ואתה הוא לעולם הבא לשון השם שיהיה לעתיד לבא וראה כרחמן לשלם
שכר. זאת אמרת שמבוארים פה ג' שמות שבפסוק שמע ישראל דלעיל.>
קדש
את שמך על מקדישי שמך וקדש את שמך בעולמך. זהו
קדושת השם, כשעושה נסים ונפלאות לישראל, כתיב "והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי
לעיני גוים רבים" (יחזקאל לח, כג).
ובישועתך
תרים ותגביה קרננו כדכתיב "ותרם כראם כרני" (תהילים
צב, יא) וכתיב "רמה קרני" (שמואל א, ב, א) וכתיב "ברב עם הדרת
מלך" (משלי יד, כח) וכתיב "מגיני וקרן ישעי" (שמואל ב, כב, ג)
וכתיב "תרוממנה קרנות צדיק" תהילים ע"ה ,י"א).
בא"י
מקדש את שמך ברבים. כל דבר שבקדושה לא יהיה פחות מעשרה.
וכתיב "ברב עם הדרת מלך" (משלי יד, כח) ברוב בגמ' עשרה בני אדם. ובכאן
ד' קדושות קדש, מקדישי, וקדש, מקדש, וכן ד' קדושות באתה קדוש,
ושמך קדוש, וקדושים, הקדוש. כנגד ד' אלפים, ב' אלפים תוהו לא היה אז
קדושתו בעולם עד שבא אברהם אבינו, כדאמרינן בבראשית רבה (פרק צח, ג).
ותגביה
קרנינו זה משיח.
בסידור
החדש 'תפילה למשה'
עם
ביאורים ממרן שר התורה הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א. (עמ' 24) כתוב:
מקדש
את שמך ברבים: מה שתיקנו ברכה זו לפני התפילה בבוקר, כי מצות
קידוש ה' דאורייתא ותפילה דרבנן.
ועוד
כתוב שם:
קדש
את שמך 'על' מקדשי שמך: 'על' כמו 'על יד' – מקדשי שמך
(בני אדם שמתנהגים כדרך שכתב הרמב"ם בהל' יסודי התורה סוף פרק ה'… ישראל
אשר בך אתפאר.) ועוד קדש שמך בעולמך – על ידי נסים שאתה עושה לנו.
ובישועתך
תרים ותגביה קרננו: אף שהסיום לכאורה אינו מעין החתימה דמקדש
את שמך ברבים, אבל האמת ישועת ישראל הוא הקידוש ה' הכי גדול כמו שנ' (ביחזקאל לו-
כג כד: וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן
הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל
אַדְמַתְכֶם: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל
טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם: וברש"י שם: וקדשתי את שמי – ומה הוא הקידוש ולקחתי אתכם מן
הגוים:
קדש
את שמך בעולמך: יחזקאל לח, כג: והתגדִלְתִּי והתקדִשְתי
ונועדת לעיני גויים רבים. וידעו כי אני ה':
ובישועתך
תרום קרננו: תהילים כט, יח: כי תפארת עוזמו אתה. וברצונך
תרים (תרום קרי) קרננו:
ימלא
פי תהילתך – עיונים בתפילה
מורנו
ורבנו ראשה"י מרן הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן שליט"א עמ' ע"ד:
אתה
הוא עד שלא נברא העולם וכו':
בתחילה
אומרים דלא חל שינוי כלפיו, ואחר כך אומרים לעוה"ז ולעולם הבא, דגם לגבינו
אין שינוי, כמו שכתוב בנפש החיים (ג,ג) כי אע"פ שיש נבראים מ"מ לגביו
נשאר כמקודם הבריאה ואין כלום.
קדש
את שמך על מקדישי שמך וקדש שמך בעולמך:
בעץ
יוסף כתב שברכה זו נתקנה כנגד דורות שגזרו בהן גזירות שלא לקרות ק"ש והוצרכו
לקרות בסתר, ורבים מסרו עצמם על קידוש שמו ית' וז"ש 'קדש שמך על מקדישי שמך'
עכ"ד. ומה שאומרים 'וקדש שמך בעולמך', היינו בזמן שכל הרשעה כעשן תכלה ויעביר
ממשלת זדון, ואז יתקדש שמו כדפרש"י בפרשת שמיני (י,ג) דכשהקב"ה עושה דין
בצדיקים הוא מתיירא מתעלה ומתקלס אם כן באלו, כל שכן ברשעים וכו', ואם כן על ידי
נקמה בגוים מתקדש שמך בעולמך.
ובישועתך
תרים ותגביה קרננו:
היינו
קרן ישראל. ויש לעיין מאי נ"מ בין תרים לתגביה? והלשון בישועתך יתפרש
למש"כ בנפש החיים (ב, יא) שישועתו של הקב"ה היא ישועתן של ישראל
ובישועתנו אין כתיב אלא בישועתך וכו', וזהו עמו אנכי בצרה עיי"ש. וממילא
בישועתך תרים ותגביה, ובאמת אם מדברים רק כלפי כלל ישראל הרי זה קצת כפילות, דהא
אם נוושע ויהא טוב אז תרים ותגביה קרננו, אבל לפי"ז יותר מובן דבישועתך שלך
תרום ותגביה קרננו.
בא"י
מקדש שמו ברבים:
אין
הכוונה שמקדש שמו רק ברבים, אלא דגם ברבים הוא מקדש שמו.
(ע"כ).
עולת
תמיד (עמ' ס"ו):
אתה
הוא עד שלא נברא העולם אתה הוא משנברא העולם:
רוצה
לומר, אף שכבר נבראו העולמות ברצונו הפשוט יתעלה, עם כל זה אין שינוי והתחדשות,
ח"ו, ולא שום חציצה מחמתם בעצמות אחדותו הפשוט, והוא גם עתה כמו קודם הבריאה,
שהיה הכל מלא עצמות אין סוף ברוך הוא גם במקום שעומדים העולמות עתה (נפה"ח
ג).
אתה
הוא בעולם הזה ואתה הוא לעולם הבא:
עולם
הנשמות שאדם הולך לשם לאחר מתתו נקרא עולם הבא, וגם עולם התיקון שאחר התחייה נקרא
עולם הבא. הנה בוודאי ישנם שינויים גדולים והתחלפות הענינים בין עולם הזה לעולם
הבא, אבל כל זה הוא לגבי עצמנו, אבל לפני הקב"ה אין שינויים כלל, ח"ו,
כי הוא היה הוה ויהיה בהדר גאון עוזו בלי תוספת ובלי גרעון כלל. (ע"כ).
דליות
יחזקאל
למרן
ר' יחזקאל סרנא ר"י חברון ז"ל: (ח"ד עמ' י"ד):
עד
שלא נברא העולם. זהו היה הוה ויהיה:
מקדישי
שמך. יהי רצון שיזכו מקדישי שמך שאצלם יתקדש שמך
באופן מיוחד ונעלה ביותר:
וקדש
שמך וכו'. אין לך קדוש ה' כהרמת קרן ישראל.
ברוך
וכו'. קדוש ה' מחייבת ברכת הודאה מיוחדת, כי אין לך
טובה מרובה ממנה: (ע"כ).
(ו) קושיית הט"ז
ט"ז
סי' מ"ו ס"ק ט. מקשה על הבית יוסף מסימן קכ"ז ור"ז:
וכתב
רש"ל בתשובה סי' ס"ד וז"ל: וכשאני מגיע לק"ש של רבי יהודה
הנשיא שהוא אמר, לפיכך אני נוהג לומר כל הפרשה הראשונה עד 'ובשעריך', וכ"כ
ר"י בחידושי ברכות, ועוד אני אומר דברכה שלאחריה מקדש את שמך ברבים
שהיא מן הירושלמי, והיא נתקנה על קדושת השם שייך שפיר אחריה, כשם שהוא מקדש שמו
ברבים כך מחויבים אנו לקדש שמו ברבים, וזה נכלל ב'כלל בכל לבבך וכו" עכ"ל.
משמע מדבריו שי"ל מקדש שמך ברבים דרך ברכה, דהיינו בהזכרת השם, ולומר
בא"י מקדש כו', וכ"מ בב"י שכתב שיש להכניס ברכה זו בחשבון וכן
הסמ"ג חשב אותה בברכה, וכ"ה בטור, וכ"ה בתוס' פרק ע"פ דף
ק"ד.
והוא
תימא דלא הוזכרה בתלמוד ומ"ש ממודים דרבנן שלמד בב"י בסי' קכ"ז
מברכת בורא נפשות שאין לחתום בה בשם כיון שאינה בגמ' שלנו, אלא בירושלמי, גם
הרמב"ם לא הזכיר בזה השם. ואין בידינו לומר בזה אלא ע"ד שזכרתי, כיון
דכבר נהגו הכל לאומרה כיון דנהוג נהוג: (ע"כ).
הט"ז
הבין בדעת הבית יוסף שיש לחתום בהזכרת השם, שכן הביא דברי הסמ"ג, ולכן קשה
לו, שהוא נוהג במודים דרבנן ובבורא נפשות כהכרעת הבית יוסף, על פי רבינו יונה, כן
הוא בשולחן ערוך.
אמנם
לדעת הרא"ש והטור והגר"א הכל חלק, דאם הברכה הוזכרה בירושלמי, עליו אנו
סומכים.
עוד מקורות
עיין
מגן האלף [פי' על סדר רב עמרם] כז(ב)], שחוקר מה נשתנה
ברכת מודים וברכת בורא נפשות רבות לדעת הבית יוסף והרא"ש והגר"א, הזכרתי
מזה לעיל.
עיין
מ"א סי' מו ס"ק ח' בשם כנסת הגדולה, ויש לי שני דרכים בהבנת דבריו.
זה
לשון ספר הקנה נקנה בינה: סוד ברכת המפיל וברכות השחר:
מחברו הוא מהמקובלים האשכנזים או יטליאנים מלפני ארבה מאות שנים, עיין בשם הגדולים
בערך 'קנה' ו'הפליאה':
וכן
מברך מקדש את שמך ברבים הם ששת ימי בראשית וצריך לומר שמך בנגלה (ר"ל לנוכח)
כעין הטוב שמך ולך נאה להודות, שכולו שבח וקידוש השם, ואין כאן נגלה ונסתר רק
במקום פעולה לאדם הגשמי. (ע"כ).